חדשות ומאמרים

מערכת השמש

הילל בן שחר

מאת: ד"ר יגאל פת-אל 

כיוון שנוגה קרוב יותר לשמש מאשר כדור הארץ (הוא מצוי ביננו לבין השמש ולכן אנו רואים את כל מסלולו סביבה), הוא לעולם לא יתרחק ממנה וייראה תמיד או בערב או לפנות בוקר. מסיבה זו ראו בו היוונים קדמונים שני כוכבים שונים; הכוכב הנראה בשעות הערב היה קרוי ביוונית הספרוס, הוא שמו של הכוכב נוגה הנראה במערב ואילו בעת המופע שלו ככוכב בוקר הוא היה קרוי בשם פוספורוס – מבשר האור (ידוע יותר בשמו הלטיני, לוציפר), או בשם אאוספרוס – מבשר השחר. שם זה מקביל לשם העברי העתיק של נוגה במופע הבוקר שלו – הילל בן שחר ("איך נפלת משמים, הילל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גוים" ישעיהו יד, יב). דווקא הבבלים, שהיו בעלי ידע אסטרונומי מפותח, ידעו שמדובר למעשה בכוכב לכת אחד וראו בו את האלה עישתר, שלעתים תיפקדה כאלת האהבה ולעתים כאלת המלחמה, ממש כמו נוגה שלעתים סימל את חמימות הערב ולעתים את צינת השחר. בתקופה שבה הבינו היוונים שמדובר באותו גרם שמים הם קראו לו אפרודיטה, גלגולה היווני של עישתר ושם זה התגלגל לשמה הלטיני של אפרודיטה – ונוס, שמו הרשמי כיום. נוגה גם קשור בעקיפין לקבוצת בתולה שהבבלים ראו בכוכב הבהיר שבה, ספיקה,  את עישתר.