![]() |
|||||||
![]() |
צדק |
![]() |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צדק הוא כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש והראשון בסדרת כוכבי הלכת הגזיים. קוטרו
142,990 ק"מ, פי 11.21 מקוטרו של כדור הארץ . לו היינו
יכולים למלא את כוכב הלכת צדק בכדורי ארץ ,
היינו מצליחים לדחוק לתוכו לא פחות מ- 1400 כדורי ארץ! למרות זאת, משקלו של צדק גדול 'רק' פי 318 ממשקל כדור הארץ.
מכאן נובע, שמשקלו הסגולי של צדק קטן ממשקל כדור הארץ;
אכן, צפיפותו הממוצעת של צדק היא 1.33 גרם לסמ"ק, גדולה בשליש מהמשקל הסגולי של מים. למשקל הסגולי הנמוך של צדק ישנה סיבה: שלא בדומה לכדור הארץ הסלעי,
צדק עשוי בעיקר מגז. כשלושה רבעים ממסתו הם מימן וכרבע - הליום .
הרכבו של צדק דומה מאוד להרכבה של השמש וניתן לומר כי צדק דומה יותר לכוכב מאשר
לכוכב לכת סלעי כדוגמת כדור הארץ . כפי שראינו
בתחילת הפרק, הסיבה לכך נעוצה בתקופה בה נוצרה מערכת השמש. צדק נחקר על ידי שתי חלליות מסדרת פיוניר
(פיוניר 10 ו- 11) במחצית שנות ה- 70, שתי חלליות הוויאג'ר
בשנים 1979 ו- 1981 וכן המקפת
גלילאו, שהנחיתה גישושית אל תוך שכבות האטמוספירה
העליונות של צדק ב- 7 לדצמבר 1995. את צדק ניתן לחלק לשלושה חלקים עיקריים: הליבה,
החלק הפנימי והחלק החיצוני. הליבה של צדק מכילה, כנראה, ברזל וניקל, ורדיוסה
10,000 ק"מ. מעליה, מצויה שכבת מימן. המימן בפנים צדק הוא כה דחוס,
עד שהוא מצוי במצב של נוזל מתכתי. שכבת המימן המתכתי מגיעה עד לעומק של כ-
9000 ק"מ מתחת לפני העננים.
לצדק יש שדה מגנטי חזק מאוד, שנובע כנראה, מליבת הברזל שלו. החום הרב שנוצר בעת היווצרותו של צדק,
מגיע לכ- 30 אלף מעלות קלווין באיזור הליבה, מפעפע אל פני צדק, ומערבולות
החומר החם המגיע אל פני צדק יוצר תצורות נוף מרהיבות על פני העננים. צדק
מקרין לחלל כ- 30% יותר אנרגיה
מכפי שהוא מקבל מהשמש.
החלק שמעל ליבת
המימן המתכתי הוא החלק הגזי של צדק ואנו רואים את חלקו החיצוני - שכבות העננים הססגוניות. כתוצאה מהסיבוב המהיר
מאוד של צדק סביב צירו, נמתחות שכבות העננים ויוצרות חגורות עננים. בטלסקופ
חובבים קטן ניתן לראות את שתי החגורות המשווניות, שהן הרחבות ביותר, ומצויות
מדרומו ומצפונו של קו המשווה . בנוסף,
ניתן לראות עוד שתי מערכות חגורות, צפונה ודרומה לחגורות המשווניות (ראה
איור). סביב שני הקטבים נראות חגורות עננים בגוון כהה, המקנות
לאזורי הקטבים דמות של כיפה כהה. בנוסף לחגורות העננים, ניתן לראות, גם בטלסקופ
קטן, את הכתם הכתום הגדול, שנצפה לראשונה על ידי גלילאו גלילאי בשנת 1610 ומאז נצפה ברציפות. הכתם
מצוי על החגורה המשוונית הדרומית והגוון שלו משתנה מאדום כהה, עת הוא נראה בבירור ועד גוון חום בהיר, עת קשה מאוד
להבחין בו. בנוסף לכתם הגדול, ניתן לראות תצורות נוספות על גבי חגורות
העננים, כגון: מערבולות שונות, שהגדולות בהן נראות גם בטלסקופ קטן. בניגוד לכתם האדום הגדול, מערבולות אלה
משנות את מיקומן ואורך חייהן קצר. צדק משלים הקפה סביב השמש אחת ל- 11.86 שנים, במהירות ממוצעת של 13.06 ק”מ בשנייה. כלומר, צדק מבלה בממוצע כשנה אחת בכל אחת
מקבוצות גלגל המזלות. פרק הזמן העובר בין שני ניגודים עוקבים של צדק הוא
398.9 יום. בדרך כלל, בהירותו של צדק כה גדולה, ורק הירח ונוגה (ולעתים גם
מאדים), עולים עליו בבהירותם. הגוון של צדק
צהוב - לבן וקשה לטעות ולא להבחין בו. מרחקו של צדק מהשמש 5.208 יחידות
אסטרונומיות ולמרות מרחקו הגדול מכדור הארץ, עדיין ניתן לראות מופעים
של צדק, אך שיעור החלק החסר לא יעלה
לעולם על אחוז אחד מקוטרו של צדק. טבעות צדק
הפעם הראשונה שהועלתה אפשרות בדבר קיומן של טבעות,
סביב כוכב הלכת צדק, היתה בשנת 1974, בעת ניתוח התצפיות שנתקבלו
מהחללית פיוניר 11 . נוכחותן של הטבעות אוששה סופית בעת מעבר
החלליות מסדרת וויאג'ר. הטבעת העיקרית של
צדק מצויה במרחק של 1.72 עד 1.81 רדיוסי צדק (שנמדד ממרכז צדק) והיא מכילה
בעיקר חלקיקי אבק שגודלם קטן ממילימטר. יתכן והמקור לטבעות הוא סלע ענק,
המקיף את צדק במישור הטבעות, ומופצץ ללא הרף על ידי חלקיקים מהירים, המואצים
על ידי שדהו המגנטי העצום של צדק,
תוך שהוא פולט לחלל חלקיקי אבק זעירים המזינים את הטבעות. יתכן גם,
שהטבעות נוצרו עקב התקרבות יתרה של ירח קטנטן לצדק, עד שנקרע לגזרים על ידי כוחות
הגאות של צדק. אפשרות זו בעייתית בגלל גודלם הקטן של החלקיקים בטבעות. |