עמוד הבית
מי אנחנו
פורומים ורשימת תפוצה
אלמנך שמי ישראל
אסטרו-לאב
ציוד לצפייה בשמיים
בנה במו ידיך
חדשות ומאמרים

 

חדשות ומאמרים

 

קבוצות הכוכבים - מיתולוגיות, הסברים, תצפיות

 

 

מערכת השמש

ציוד ותצפיות

אסטרונומיה ואסטרופיזיקה

שונות

עבודות גמר

קבוצות הכוכבים

הלוח העברי, חגים ומועדים
גלרייה
 
 

הערפילית הגדולה באוריון

מאת: ד"ר יגאל פת-אל

בימים אלה של תום החורף קבוצת אוריון נראית בדיוק מעל האופק הדרומי עם השקיעה והיא שוקעת לקראת חצות. (לזיהוי קבוצת אוריון בשמים (אפשר להיעזר במפת כוכבים מסתובבת המראה את מיקומן של קבוצות הכוכבים בהתאם לתאריך ולשעה). שני הכוכבים הבולטים בקבוצה – ביתאלג'וז מצפון-מזרח וריגל בדרום מערב, תוחמים את חלקה המרכזי של הקבוצה, בה מצויה ה"חגורה" וה"חרב" של הצייד.  החגורה מצוינת על ידי שלושה כוכבים בולטים כאשר החרב מצוינת בשלושה כוכבים חיוורים שהצפוני בהם יוצר משולש שווה שוקיים וישר זווית עם החגורה. מי שיביט היטב בכוכב המרכזי של החגורה יבחין שמדובר למעשה בכוכב מטושטש קמעה. זוהי הערפילית של אוריון.

הערפילית הגדולה באוריון הקרויה M42 (העצם מספר 42 בקטלוג של מסייה) היא הבהירה שבין הערפיליות המאירות (המכונות גם ערפיליות פליטה בהירות), היחידה הנראית היטב בעין והיא העצם השמימי היפה והפופולרי ביותר בקרב חובבי האסטרונומיה. הודות לבהירותה הגבוהה, המאפשרת לראות את הערפילית בקלות גם מתוך אזורים עירוניים, היא מוכרת לכל בעל טלסקופ. גודלה הזוויתי העצום ובהירותה הגבוהה מאפשרים לראות פרטים רבים גם בטלסקופ החובבים הקטן ביותר. בטלסקופים רחבי זווית ובצילומים ארוכים היא נראית כפרח אירוס במלוא תפארתו, בוהקת בצבע ארגמן ושוליה צבועים בגוון ירקרק-כחלחל.

אף שהערפילית נראית היטב בעין ככוכב מעורפל, לא הבחינו בה האסטרונומים הקדמונים, והיא עוררה תשומת לב רק כשנה לאחר שגלילאו כיוון לראשונה את הטלסקופ שלו לשמים. למרבה האירוניה, לא היה זה גלילאו שגילה את הערפילית כי אם ניקולס פֶּיירסֶק בשנת 1611. גלילאו לא הבחין בה כלל. הראשון שתיאר את הערפילית באופן גרפי היה ההולנדי הוּיגֶנס, מגלה טבעות שבתאי, והוא עשה זאת בשנת 1656האסטרונום הצרפתי מסייה הכניס אותה לקטלוג שלו ב-4 במרס 1769, ותיאר אותה במלים אלה: מיקום הערפילית הנאה בחרבו של אוריון, סביב הכוכב q הכלול בה יחד עם עוד 3 כוכבים, קטנים מכדי להבחין בהם גם במכשירים (טלסקופים) טובים.  

מי שיביט היטב בטלסקופ קטן אך איכותי בכוכב המצוי בלב הערפילית שצוין באות היוונית q, יבחין שמדובר למעשה ב-4 כוכבים. אלה מכונים הטרפז על שם צורתם. כולם כוכבים צעירים מאוד וחמים, כאשר הכוכב הראשי בחבורה לוהט בטמפרטורה של יותר מ-32 אלף מעלות והקרינה העל-סגולה שלו מייננת ומעוררת את הגזים המצויים בערפילית. רוב הקרינה של הכוכב הנפלטת בעיקר בתחום העל-סגול נבלעת בגז והאבק המצוי בערפילית. סך הקרינה הנפלטת מהמפלץ הזה, שמסתו כ-40 מסות שמש וגודלו  "רק" פי 10 מקוטר השמש, גדולה פי רבע מיליון מסך הקרינה הנפלטת על ידי השמש. יחד עם הקרינה פולט הכוכב חלקיקים אנרגטיים, דומה לרוח השמש הנפלטת מהשמש שלנו, אך בעוצמה הגדולה מאות אלפי מונים מזו שפולטת השמש. לו היה הכוכב ממוקם במקום השמש, היה מאייד או מעיף לכל עבר את כל כוכבי הלכת המצויים במערכת השמש.

     M42 היא ערפילית עצומה של גז ואבק. היסוד השכיח בה הוא מימן ואנו רואים את הערפילית הודות לאור הנפלט על ידי הגזים המיוננים והמעוררים כתוצאה מהקרינה העזה של הכוכבים הצעירים המצויים בלב הערפילית. בערפיליות אלה בכלל והערפילית הגדולה באוריון בפרט נוצרים כוכבים חדשים רבים. רוב הכוכבים הצעירים הללו אינם נראים ומוסתרים על ידי האבק והגז המצויים בערפילית. תצפיות באורכי גל תת-אדומים הצליחים לחדור את באבק גילו צביר של כוכבים צעירים, שמצוי מאחורי הערפילית.  בחלקים מסוימים של הערפילית המוסתרים מהקרינה העזה של הכוכבים המאירים אותה, מצויים עננים מוקולריים כהים ודחוסים. אלה מכילים בעיקר מימן מולקולרי וכן אבק ומולקולות מורכבות ביותר המצליחות לשרוד בטמפרטורה הנמוכה מאוד באזורים קרים אלה (בין 10 ל-80 מעלות קלווין). עננים קרים ודחוסים אלה נראים ככתמים כהים על הרקע הבהיר של הערפיליות המאירות.

מרחקה של M42 מהשמש כ-1,600 שנות אור. הצרפתי מסייה קטלג חלק נוסף של הערפילית, M43, שנראית כעיגול סביב כוכב, הנושקת לקצה הצפוני של M42. למעשה, M43 היא חלק מהערפילית M42. גודלו הזוויתי של החלק המאיר של  M42 הוא כמעלת קשת (פעמיים הקוטר הזוויתי של הירח המלא) וקוטרה 30 שנות אור. גודלה של M43 כשליש מהערך הזה.  גודלו של כל הענן המולקולרי שהערפילית באוריון היא חלק ממנו הוא כ-200 שנות אור.

דוגמה טובה לערפילית כהה היא הערפילית החוצה את הערפילית הקרויה NGC1977 המצויה צפונית לשתי הערפיליות M42 ו- M43. הערפילית הכהה קרויה גם "האיש הרץ". צבעה של הערפילית האופפת את ה"איש הרץ" הוא כחול ומנגנון ההארה שלה שונה מזה של הערפיליות המאירות; בניגוד לאור הנפלט מגזים מיוננים האחראי להארה של ערפיליות הפליטה, צבעה העיקרי של NGC1977 כחול והוא נובע מהחזרה של הקרינה הכחולה והסגולה הנפלטת מהכוכבים הבהירים, הסמוכים לערפילית, על ידי האבק המצוי בה. אולם, הדוגמה הטובה ביותר לערפיליות הכהות היא ערפילית ראש הסוס, המצויה ממש מדרום לכוכב אל-ניתק, הכוכב המזרחי בכוכבי החגורה.

ראש הסוס, או בשמה הקטלוגי B33 (גרם השמים מספר 33 בקטלוג הערפיליות הכהות של ברנרד) קרויה כך פשוט הודות לצורתה המזכירה ראש של סוס. אנו רואים אותה הודות לענן גז מיונן המצוי מאחוריה כאשר היא מצויה בקדמתו ומסתירה חלק ממנו. הגז המצוי מאחוריה מיונן בקרינה העזה של אל-ניתק ומאיר בגוון אדום אופייני למימן. ערפילית זו שייכת לקומפלקס גדול של ערפיליות מאירות ועננים מולקולריים המצויים מכל עבריו של אל-ניתק (מתוך האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים).

התצפית בערפיליות של אוריון

הערפילית הגדולה, M42, נראית היטב בעין ובמשקפת שדה אפשר להבחין במבנה הבסיסי שלה, גם מתוככי עיר מוארת. בטלסקופ קטן אפשר להבחין בצורת הפרח הייחודית שלה וטלסקופ קטן אך איכותי – גם בארבעת כוכבי הטרפז במרכז הערפילית. מצפון מערפילית, גובלת בה, אפשר לראות היטב את M42, הנראית כשלוחה עגלגלה של הערפילית הנמתחת לכיוון צפון מערב.  על הגבול הדרומי של הערפילית נמצא הכוכב יוטא באוריון, נאיר אל-סייף (המאיר שבחרב), שהוא כוכב כפול יפהפה הנראה היטב גם בטלסקופים קטנים. כוכב זה מציין את הכוכב הדרומי בחרב. הכוכב הצפוני בחרב הוא למעשה שני כוכבים שאפשר להפרידם גם ללא טלסקופ. בטלסקופ או במשקפת תראה ערפילית מוארכת סביבם, זו NGC1977 עם ה"איש הרץ" בתוכה.

כעת נעבור לכוכב המזרחי בחגורה, זיטא או בשמי הערבי אל-ניתק. את ערפילית ראש הסוס קשה ביותר לראות ולשם כך נדרש טלסקופ גדול מאוד ולילה חשוך במיוחד. אולם, מצפון מזרח לזיטא מצוי החלק הצפוני של הקומפלקס הקרוי "הלהבה" על שום צורתו. כדי לראותו היטב רצוי להוציא את זיטא מחוץ לשדה הראיה. בכלל, רצוי תמיד להשתמש בהגדלות הקטנות ביותר כאשר צופים בערפיליות. כמובן שככל שהתנאים חשוכים וצלולים יותר וכן קוטר הטלסקופ גדול יותר, נוכל להבחין בהרבה יותר פרטים.

צבע בערפיליות

ערפיליות הן צבעוניות ביותר אולם קשה מאוד לעין להבחין בצבעים בתנאי חשיכה. הססגוניות הרבה של הערפיליות מתגלה בעיקר בעת צילום. הערפילית באוריון מעט יוצאת דופן בגלל בהירותה הרבה ובטלסקופים בינוניים וגדולים אפשר להבחין בשמץ של גוון טורקיז בשוליה. הגוון האדום השולט בערפיליות הנפלט מהמימן מצוי ממילא על סף הרגישות של העין האנושית. שניים מהצילומים שאנו רואים כאן צולמו בידי חובבים ישראליים, טל פייביש וכפיר סימון. הצילומים נעשו ממקומות חשוכים (במקרה זה מהפונדק של כושי רימון בערבה) באמצעות טלסקופים אליהם חוברה מצלמת CCD מקוררת. הצילומים נעשו על ידי הדבקה של תמונות רבות שבוצעו בזמני חשיפה קצרים. אנו נקדיש במדורים הבאים אקדיש מספר כתבות על צילום אסטרונומי בידי חובבים.