חדשות ומאמרים

קבוצות הכוכבים - מיתולוגיות, הסברים, תצפיות

האם ובתה – קסיופיאה ואנדרומדה

מאת: ד"ר יגאל פת-אל

שמי הסתיו עשירים בכוכבים, הודות לשביל החלב החוצה את השמים לכל אורכו.. שביל החלב נמתח מקבוצת קסיופיאה, דרך קבוצת פרסאוס דרומה לקבוצות שור והכלב הגדול, ממזרח לאוריון. מערכת השמש מצויה במישור הגלקסיה, שמכיל כוכבים צעירים, ערפיליות גז ואבק וצבירי כוכבים. מסביב למישור שביל החלב שצורתו דיסקה, מצויה ההילה הדלילה של הגלקסיה שלנו. כשאנו מביטים לכיוון שביל החלב אנו מביטים לתוך מישור הגלקסיה שלנו, שם מצוי הריכוז הגדול יותר של כוכבים, צבירים וערפיליות בשמים וכשאנו מביטים לכיוון אזור כלשהו בשמים הרחוק משביל החלב, אנו מביטים בניצב לדיסקה הצפופה של הגלקסיה שלנו ואז מתמעטים הכוכבים ואנו רואים, למעשה, גרמי שמים המצויים מחוץ לגלקסיה שלנו ואלו הן הגלקסיות. בסקירה זו נתמקד בשתי קבוצות כוכבים הנראות בשמי הסתיו – אם ובתה. האחת מצויה על רקע השמים עשירי הכוכבים של שביל החלב והשניה מצויה מעט הרחק ממישור הגלקסיה ובתחומה מצויה אחת הגלקסיות המפורסמות ביותר. אלו הן הקסיופיאה והאנדרומדה. 

      קבוצת קסיופיאה היא אחת מקבוצות השמים המוכרות ביותר בשל כוכביה הבהירים ובשל צורתה המיוחדת דמוית האות האנגלית W כשהיא מצויה בין הקוטב הצפוני השמימי לאופק (או בצורת האות M כשהיא מצויה מעל הקוטב הצפוני השמימי). היא ממוקמת סמוך לקוטב השמימי הצפוני ומצויה מרבית ימות השנה מעל האופק. קבוצת קסיופיאה מצויה באזור עשיר ביותר של שביל החלב והיא שוכנת על רקע שדות כוכבים וצבירי כוכבים רבים שאפשר לצפות בהם במשקפת שדה. בצפון משתרעת הקבוצה כמעט עד כוכב הצפון (גבולה הצפוני הוא בקו רוחב שמימי של °78+), שם היא גובלת בקבוצת קפאוס. בצפון-מזרח היא גובלת בקבוצת ג'ירף ובדרום-מזרח בפרסאוס. בדרום גובלת קסיופיאה בקבוצת אנדרומדה, בדרום-מערב בקבוצת לטאה ובמערב בקפאוס. הזמן הטוב ביותר לצפות בקבוצה הוא בלילות הסתיו – אוקטובר עד דצמבר, שאז היא נראית גבוה מעל האופק הצפוני, בין הזניט לכוכב הצפון. באביב מצויה הקבוצה מעל האופק הצפוני, אך בגובה נמוך, והיא עלולה שלא להיראות היטב בשל אובך ששכיח בעונה הזאת.  

קבוצת אנדרומדה משתרעת מקצהו הדרומי-מזרחי של מרובע הכוכבים הגדול של פגסוס, בשתי קשתות של ארבעה כוכבים כל אחת. הקשת הדרומית היא הבהירה יותר. אם ממשיכים את הקשת הדרומית לכיוון מזרח מגיעים לכוכב  בקבוצת פרסאוס. גבולות הקבוצה הם קסיופיאה בצפון, פרסאוס בצפון ובמזרח, דגים ומשולש בדרום, פגסוס ולטאה במערב. קבוצת אנדרומדה נראית בזניט (הנקודה מעל הראש) בשעות הערב המוקדמות בחודשים נובמבר ודצמבר. 

      קבוצת קסיופיאה היא אחת מקבוצות הכוכבים העתיקות ביותר וכן אחת מאלה ששמן כמעט לא השתנה מאז העת העתיקה ועד ימינו אנו. קסיופיאה, אנדרומדה ובתולה הן שלוש הקבוצות היחידות המוקדשות לנשים. כל הקבוצות האלו סימלו צדדים שונים באישיותה של "האם הגדולה" (לאם הגדולה היו 3 פנים ושתי פניה האחרות מיוצגות בקבוצות אנדרומדה ובתולה). בפולחן של העמים הפרהיסטוריים היה מקום חשוב להגמוניה הנשית, שסימלה את היצירה ואת הפוריות הן של האדם והן של האדמה. רק בשלבים מאוחרים יותר נושלה האישה ממעמדה הרם לטובת המין הגברי. עדויות לכך מצויות גם בסיפור הגירוש מגן עדן וכן במיתוסים של כל עמי האזור.

      את המשולש הנשי ייצגו במיתולוגיה היוונית הֶקָאַטה, דֶמֶטֶר ופֶרסֶפּונֶה, שסימלו את מחזור הפריון בחקלאות. מבין השלוש היתה הקאטה המבוגרת ביותר ולפיכך היה מעמדה הרם ביותר ומיקומה היה סמוך לקוטב הצפוני, כך שלעולם לא שקעה מבחינתם של הצופים היוונים וכן מבחינתם של הצופים מאגן הים התיכון כולו. מאוחר יותר יוחסה להקאטה השליטה בעולם השאול וכן בכישוף. הקאטה היתה בתם של הטיטאנים פֶרסֶס ואָסטֶריָה והיו לה תכונותיו של הירח. מאפיין זה של הירח מצוי בדמותה בעלת שלוש הפנים של האֵלָה, המסמלים את מחזוריות הירח. שלוש פנים אלו היו המקור לשילוש שיצר את שתי הדמויות האחרות, דמויות שהיו צדדיה הנוספים של האלה פרספונה, קבוצת אנדרומדה, ודמטר, קבוצת בתולה, (על השילוש הנשי ראו ביתר הרחבה בקבוצת אנדרומדה).

השם קסיופיאה עצמו עשוי לנבוע מכמה מקורות. האחד משייך את המלכה לארץ כּוּש המקראית, ולפיו נובע שם הקבוצה מהשם כּושיוֹפֶיאָה. מקור נוסף לשם עשוי להיות המילה הפיניקית קֻוָאסיוֹ-פֶאָאר, שפירושה הפנים הצבועות באדום. תואר זה ניתן למלכּה שמָלְכָה בארצות המצויות מעבר לים הגדול. המשוררים היוונים משייכים את המלכה קסיופיאה לארץ אתיופיה האגדית, אם כי הכוונה אינה בהכרח לאתיופיה של היום, כי בשם זה כונו כל המדינות לחופיו האפריקניים של הים התיכון וכן המדינות השוכנות לחופי ים סוף, ערב הסעודית ואף הודו (ראו גם קבוצת קפאוס). ואמנם, בסיפורי המיתולוגיה מתוארים קפאוס, אנדרומדה וקסיופיאה ככהי עור. מכאן ההקבלה לארץ כוש המוזכרת גם במקרא ומצויה אי-שם בדרום.

 במאה ה-17 כונתה הקבוצה גם בשמות בעלי אופי דתי. יוליוס שילר, למשל, הציע לכנותה מָרִיָה מָגדָלֶנָה. אחרים ראו בקבוצה את דבורה הנביאה, השופטת את העם בשבתה תחת עץ התמר בהרי אפרים.

כך אוירה הקבוצה בעבר כמלכה שיושבת על כיסאה, איור שמקובל עד היום במרבית האטלסים. היגינוס (במאה ה-1 לספירה) תיאר את המלכה ככפותה לכיסאה, כדי שלא תיפול כאשר היא מצדו האחר של הקוטב, עת ראשה נטוי כלפי מטה (ראו ממול). הרומאים כינו את הקבוצה מוּליֶיר סֶדיָה, הגברת על הכיסא, והערבים קראו לה בשם בעל משמעות זהה, אל-דָ'את אל-קוּרסִי, הגברת על הכיסא. יש לשער שהיה זה בהשפעה יוונית, כיוון שהערבים הנוודים בתקופה הטרום-יוונית לא ראו בחמשת הכוכבים שום כיסא לא כל שכן גבירה. הם ראו בקבוצה בת חמשת הכוכבים הבהירים כף יד וקראו לה אל-כָּף אל-חָ'דיב, כף היד הצבועה בחינה. עוד תואר שהם נתנו לקבוצה היה שני הכלבים (יחד עם קבוצת פרסאוס), ואת השם הזה אימץ באייר במאה ה-17, וקרא לה קָאנִיס (כלב). האסטרונום הערבי בן תקופתו של באייר, אל-תיציני, ראה בקבוצה גמל כורע ברך. 

אנדרומדה היתה בתם של קפאוס וקסיופיאה מלכי אתיופיה. מקור השם היווני אנדרומדה נעוץ, כנראה, בכתבים אסטרונומיים הודיים עתיקים, כתובים בסנסקריט, שמתארים קבוצות כוכבים, ומזכירים ארבע קבוצות שממוקמות זו ליד זו: קָאפוגָ'ה, קָאסְיָאפי, אַנְטָרמָדָה ופאָרָסיקָה. קשה להתעלם מן הדמיון לארבע קבוצות השמים המודרניות קפאוס, קסיופיאה, אנדרומדה ופרסאוס, שמקורן ביוון. באיורים מתוארת קאסיאפי ישובה עם פרח בידה (ראו קבוצת קסיופיאה) ואילו סמוך לאנטרמדה מצוי דג. פארסיקה, לעומת זאת, מחזיק ראש אישה ששערה מנחשים. לפי השערה אחרת, השם אנדרומדה נובע מהמילה ההודית מֶדָה, שמשמעותה קורבן. השם הוא שריד לפולחן ברהמיני קדום בשם אָסוָמֶדָה שבו הוקרב סוס כקורבן, וכחלק מהפולחן התקיים מעין זיווג בין נערה או מלכה לסוס. ייתכן שהקשר בין שתי הקבוצות, אנדרומדה ופגסוס, הוא שריד לאותו אקט של זיווג בפולחן הקדום או שבמשך השנים הוסב הסוס לנערה שהוקרבה למפלצת הים.

הקבוצה כונתה בשם אנדרומדה כבר בפי היוונים שחיו באלף הראשון לפני הספירה. היא הוזכרה אצל המשורר ספפו במאה השביעית לפני הספירה, וגם אצל סופוקלס ואוריפידס 200 שנה מאוחר יותר. היא מופיעה בכתביהם של אראטוס, ארתוסתנס, היפארכוס ומאוחר יותר גם אצל תלמי. במרבית האטלסים בזמן החדש מוזכרת הקבוצה בשמה הידוע כיום או בשמות הנגזרים מסיפור הנערה הכבולה לסלע, כמו פֶרסֶאָה, השייכת לפרסאוס. הסופר הלטיני מניליוס כינה אותה או קֶפֶאִיס, בתו של קפאוס. מקור הסיפור המיתולוגי על דמטר ופרספונה מקורו במאה השמינית לפני הספירה. 

      בעוד שהשילוש הנשי קדום מאוד ומקורו בערש ההיסטוריה של אגן הים התיכון, הסיפור על קפאוס וקסיופיאה מאוחר יותר. שני בני הזוג, שמלכו באתיופיה, היו שליטים כהי עור. קסיופיאה היתה יהירה מאוד והצהירה שיופייה עולה על זה של הנֶרֶאידוֹת, בנותיו של נֶרֶאוּס, זקן הים. פוסידון שלח מפלצת להחריב את העיר על יושביה כעונש על יהירותה של המלכה. כדי למנוע את הגזרה נועצו תושבי העיר באורקל של אמון, וזה ניבא שהגזרה תוסר אם תוקרב אנדרומדה, בתם של קפאוס וקסיופיאה כקורבן למפלצת. 

פרספונה היתה בתה היפהפייה של דמטר, אלת החקלאות והפריון בפנתיאון היווני. האם ובתה היו קשורות זו לזו בעבותות אהבה. דמטר אהבה גם את בני האדם ודאגה שהאדמה תניב מפריה כל ימות השנה, בעיקר שיבולת שועל וחיטה שמהן נאפה מזונו החשוב ביותר של האדם – הלחם. יום אחד ראה האדס, אל השאול, את העלמה הצעירה וחמד אותה. הואיל ולא אבה לבזבז את זמנו בחיזוריו אחר העלמה היפה, ארב לה בשעה שליקטה פרחי בר, חטף אותה ולקח אותה במרכבתו אל ארץ המתים. משנעלמה פרספונה האהובה החלה אמה לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה בחיפושיה אחר בתה האובדת. רק לאחר ימים רבים של חיפושים גילה לה הליוס, השמש, שבתה שבויה בארץ המתים שאין ממנה חזרה. מששמעה זאת שקעה דמטר ביגון קודר. היא הפסיקה לדאוג לתנובת האדמה, וזו הפסיקה לתת את פריה והתכסתה כפור. דמטר עזבה את האולימפוס וירדה אל הארץ, שם התבודדה בקרב בני האדם במקדש שנבנה לכבודה.

מאחר שהאדמה הפסיקה לתת את יבולה החלו בני האדם לרעוב. בצר להם פנו אל זאוס, אבי האלים, כדי שידבר על לבה של דמטר, שתשפיע שוב מטובה על האדמה. בהוראתו של זאוס נשלח הרמס שליח האלים לשאוֹל, כדי לשכנע את האדס אחי זאוס לוותר על פרספונה. האדס לא אבה להמרות את פי אחיו אבי האלים ושחרר את העלמה, אך לפני כן נתן לה לטעום מגרעין פרי הרימון, ביודעו שגרעין זה יקשור אליו את פרספונה לנצח. משראתה דמטר את בתה האהובה יוצאת ממעמקי השאול בכרכרת הזהב של האדס, רצה לקראה ושתי הנשים האוהבות נפלו זו בזרועותיה של זו. לאחר מכן ישבו על סלע והחלו לספר זו לזו את קורותיהן. מששמעה דמטר על גרעין הרימון, הבינה כי איבדה את בתה לנצח שכן אין שום כוח בעולם שיוכל לבטל את השפעת הקסם.

ראה זאוס שדמטר שוקעת שוב במרה שחורה והחליט לשלוח עוד שליח, אך הפעם היה זה שליח רם מעלה יותר מהרמס: היתה זו ריאה, אמו של זאוס. הטיטאנית החכמה אכן הצליחה לדבר על לבו של האדס, אך לא היה בכוחה לבטל לחלוטין את השפעת גרעין הרימון. ריאה הצליחה להשיג פשרה שלפיה תשהה פרספונה ארבעה חודשים בשאול לצד האדס, ובשאר חודשי השנה תשהה עם אמה. מאז, בכל שנה, משיורדת העלמה לשאול, למלא את חלקה בהסכם, מפסיקה הארץ לתת את יבולה ועומדת בשיממונה עד בוא האביב, עת יוצאת פרספונה מהשאול והאדמה עוטה לכבודה מעטה צבעוני של פריחה ולבלוב.

מחזור זה של פרספונה, האחראית לזריעה ולפריחה באביב, ודמטר, האחראית להבשלת התבואה, מושג הודות לנוכחותה של ריאה הקשישה (או הקאטה), שהיא הסמל למחזור חיים שלם ומושלם. הקאטה גם מציינת את הירח במיתולוגיה היוונית וככזאת היא מסמלת את חשיבות הלבנה בקביעת הזמן. אחרי הכל, היתה זו הקאטה שסימלה את הירח אשר הציע את הפתרון של חלוקת זמנה של פרספונה בין השאול ובין פני האדמה המלבלבת. 

אנדרומדה עצמה היתה במיתולוגיה היוונית בתם של קפאוס, מלך אתיופיה, וקסיופיאה, שם שהיה כינוי כולל למדינות הדרום – מדרום אגן הים התיכון ועד הודו וחצי האי ערב – ומזוהה לעתים עם יפו, כפי שמעיד "סלע אנדרומדה" שמצוי מול העיר העתיקה. מכל מקום, הנסיכה אנדרומדה נכבלה אל סלע מול חופי אתיופיה כעונש על שקסיופיאה, אמה, התייהרה שהיא יפה יותר מחמישים הנראידות, בנותיהן של נראוס ודוריס. הללו התלוננו באוזני פוסידון אל הים, וזה שלח את מפלצת הים קטוס לעשות שמות בארץ. לאחר שעשתה המפלצת שמות בחופי הממלכה, נועצו המלך והמלכה באורקל מדלפי ושאלו מדוע באה עליהם הרעה הזאת. תשובת האורקל היתה שכך מעניש פוסידון את קסיופיאה על יהירותה וכי הדרך להציל את העיר היא להקריב את אנדרומדה, בתם, למפלצת הים.

בלב כבד קשרו קסיופיאה וקפאוס את בתם, אנדרומדה, אל הסלע מול חופי עירם, ושם המתינה למפלצת הים, קטוס, שתעלה ממעמקים ותיקח אותה למצולות. למקום נקלע פרסאוס, שחזר ממסע ארוך שבמהלכו הרג את מדוזה, אחת משלוש הגורגונות כדי להביא את ראשה שי למלך פולידקטס. כאשר ראה פרסאוס את מפלצת הים מתקרבת לנערה הכבולה שלף את ראשה של המפלצת, שכל המביט בו הופך לאבן, והציל את הנערה. (ראו גם קבוצת פרסאוס). על פי הגרסאות המוקדמות של המיתוס, היה פרסאוס נעול בסנדלי הפלא המכונפים של הרמס, אך בעיבודים מאוחרים הרבה יותר השתרבב לסיפור פגסוס הסוס המעופף, שעל פי האגדה נולד מתוך דמה של המדוזה, ועליו היה פרסאוס רכוב. לאחר ששחרר פרסאוס את אנדרומדה נישאו השניים ולאחר מכן עקרו למקום הולדתו של פרסאוס (על המיתוס של פרסאוס 

בשתי הקבוצות כמה כוכבים מעניינים:  

קסיופיאה מוכרת לנו הוגות לצורת ה-W שלה. אלה הם כוכבי הקבוצה העיקריים: 

a (אלפא) - שֶדָאר. שם זה הופיע לראשונה במאה ה-13 בטבלאות אלפונסו, ומאז הוא מופיע בשיבושים רבים במפות שונות, כאשר המשותף לכולם הוא המקור הערבי אל-סָאדְר שפירושו החזה, על שום מיקומו של הכוכב בדמות הנשית. ש'דאר הוא ענק כתום-צהוב ולו בן לוויה חיוור שנראה היטב במשקפת שדה ובטלסקופ קטן. הכוכב החיוור מצוי במרחק זוויתי גדול יחסית מהכוכב הראשי וצבעו הכחול הוא ניגוד מרהיב לצבעו הכתום של הכוכב הבהיר. מרחקו של שדאר מהשמש הוא 228.6 שנות אור. 

b (ביתא) - כָּף. הכוכב הימני ביותר בדמות הW- של הקבוצה. מקור השם הוא במיקומו של הכוכב בכף ידה של המלכה. שם זה הוא שמו המקובל של הכוכב, אף שהתוכן הפרסי, אל-תיציני, ראה בו את דבשת הנאקה (נקבת הגמל) וקרא לו בהתאם אל-סָאנָאם אל-נָאקָה. מיקומו של כף הוא בדיוק על קו האורך השמימי °0, שהוא קו השוויון של נקודת האביב. קו שנמתח מהכוכב a באנדרומדה ו-g בפגסוס שהם דרומיים יותר, דרך b קסיופיאה, מוליך הישר לקוטב הצפוני השמימי.כף הוא כוכב ענק בגוון צהבהבשמרוחק מהשמש 54.46 שנות אור. 

g (גאמא) - כוכב זה, אף שבהירותו אינה נופלת מזו של a קסיופיאה ו-b קסיופיאה הוא חסר שם. זהו תת-ענק כחול שנתגלו קווי פליטה בספקטרום שלו. היה זה הכוכב הראשון שבספקטרום שלו התגלו קווי פליטה כאלה. גילה אותם ב-1856 האב אנג'לו סצ'י ממצפה הכוכבים של הוותיקן. מקורם של הקווים בענן גז שמקיף את הכוכב החם. הגז מתחמם ופולט קרינה אותה אנו רואים על רקע קרינת הכוכב עצמו. מרחקו של g קסיופיאה מהשמש 613 שנות אור     

 d (דלתא) - רוּכּבָּה. מקור השם של הכוכב הוא בערבית: אל-רוכּבָּה, הברך. עצמת אורו של הכוכב משתנה קלות במחזוריות של 759 יום. השינויים הקלים בבהירות נגרמים מליקויים, בעקבות מעברו של בן זוג אפל שסובב סביב הכוכב הבהיר ומסתיר חלק קטן מפניו בכל סיבוב. מרחקו של רוכבה מהשמש 99.4 שנות אור. 

g קסיופיאה, כמו גם d קסיופיאה, מצויים על רקע אזור עשיר מאוד של שביל החלב. רצוי מאוד לסקור את כל האזור סביבם במשקפת שדה וכן בטלסקופים שמצוידים בעיניות בעלות שדה ראייה רחב.  

h (אטא) - כוכב צהוב בבהירות נראית של 3.46 שמצוי בין a קסיופיאה ל-g קסיופיאה. כוכב זה הוא אחד הכוכבים הכפולים היפים בשמים, הנראים בטלסקופ קטן. צופים רבים תיארו את ניגוד הצבעים בין הכוכבים כזהב וסגול, צהוב וארגמן וכדומה. הכוכב הבהיר מבין השניים הוא כוכב צהוב הדומה לשמש שלנו - מסתו גדולה ב-10% ממסת השמש ועוצמת אורו גדולה מזו של השמש ב-22%, אך קוטרו קטן מזה של השמש ב-20%. הכוכב השני במערכת הוא ננס אדום. מסתו של כוכב זה היא רק 60% ממסת השמש וקוטרו כמחצית מקוטר השמש. שני הכוכבים סובבים סביב מרכז כובד משותף בזמן מחזור של 480 שנים. המרחק בין בני הזוג הוא 77 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית אחת הוא המרחק הממוצע של כדור הארץ מהשמש ושווה ל-150 מיליון ק"מ בערך). מרחקה של המערכת מהשמש 19.42 שנות אור.  

i (יוטא) - כוכב זה מצוי °5 בהמשך הקו הנמשך מ-d קסיופיאה ל-e קסיופיאה צפונה, והוא אחד ממערכות הכוכבים המשולשות הטובות ביותר לתצפית בטלסקופ קטן. הכוכב הבהיר ביותר במערכת הוא כוכב לבן שעצמת אורו משתנה קלות בזמן מחזור של 1.74050 יום. הסיבה לשינויים הם הפרעות מגנטיות חזקות על פני הכוכב. הכוכב השני במערכת, B, הוא כוכב בגוון צהבהב-ירקרק. שני הכוכבים A וB- סובבים סביב מרכז כובד משותף בזמן מחזור של 840 שנים, והמרחק ביניהם הוא 110 יחידות אסטרונומיות ומרחק המערכת מהשמש 141.6 שנות אור. הכוכב השלישי במערכת, C, הוא כוכב צהוב-כתום, קטן מעט מהשמש שלנו. המדידות מראות שמרחקו של הכוכב מהשמש 74 שנות אור, כמחצית ממרחקו של הצמד A-B ולכן אין הוא חלק פיזיקלי מהמערכת.   

a (אלפא) - אלמָאק. שם זה, שמופיע באיותים שונים במפות שונות (כגון Almaac, Almak, Almach ועוד), הופיע במקור, כמו השם מירָאק (b אנדרומדה) בתרגום הערבי לאלמגסט לתלמי. המקור הוא השם הערבי עָנַק אל-אָרד' – חפרפרת. שם זה מופיע גם במפות של אולוג בג ואל-טיציני במאה ה-16. ואולם בגלובוסים שאוירו על פי שני האסטרונומים הללו לא מופיע הכוכב בהקשר של יתר כוכבי הקבוצה וייתכן שהוא שריד לקבוצה עצמאית, קדומה יותר. רק על פי הייד, מזרחן אנגלי בן המאה ה-17, היה שמו הערבי של הכוכב רִג'ל אל-מוּסָלסָלַה – רגלה של הקשורה. אלא שחוץ ממקור זה לא מצוי שום אזכור לשם הזה בשום מקור אחר.

אלמאק מצוי בקצה המזרחי של קבוצת אנדרומדה. זוהי אחת ממערכות הכוכבים הכפולים היפות ביותר בשמים. הכוכב הראשי, המצוין באות A, הוא ענק כתום. המלווה של הכוכב A הוא כוכב ירקרק-כחלחל ומצוין באות B. הבדל הצבעים בין שני הכוכבים מרהיב והוא נראה גם בטלסקופ קטן ביותר בהגדלה קטנה. המרחק הזוויתי בין בני הזוג גדול יחסית ומאפשר להבחין בצמד גם בטלסקופ קטן. הכוכב המשני הוא בעצמו מערכת זוגית של שני כוכבים שסובבים סביב מרכז כובד משותף. בן הזוג של הכוכב המשני הוא  כוכב לבן-תכול. שני הכוכבים סובבים במסלול מוארך באופן מיוחד (אקסצנטריות 0.93) שמשך מחזורו הוא 61.1 שנים והמרחק בין שני הכוכבים B וC- הוא 30 יחידות אסטרונומיות בלבד, כמרחק בין השמש לכוכב הלכת נפטון, והם רחוקים מהכוכב הראשי A מרחק 800 יחידות אסטרונומיות. בזאת לא תם הסיפור - הכוכב B עצמו הוא מערכת של שני כוכבים שאי אפשר להחבחין בינם באמצעים אופטיים ישירים אלא רק באמצעות ניתוח האור המגיע מהם. צמד כזה קרוי כוכב כפול ספקטרוסקופי. שני הכוכבים המרכיבים את המערכת הם כוכבים זהים שסובבים סביב מרכז כובד משותף בזמן מחזור שנמשך 2.6 ימים בלבד. המרחק של כל המערכת g אנדרומדה מהשמש הוא 355 שנות אור. 

u (אומיקרון) - מערכת השמש הראשונה שנתגלתה מחוץ למערכת השמש, שבה סובבים כמה כוכבי לכת סביב כוכב שבת. u אנדרומדה הוא כוכב שדומה לשמש שלנו: זהו כוכב צהבהב די דומה לשמש שלנו. קוטרו גדול מקוטר השמש בכ-10 אחוזים והטמפרטורה האפקטיבית שלו היא 6,250 מעלות קלווין. על פי מדידה של אורו של הכוכב, נראה שהוא מתקרב אלינו ומתרחק מעמנו חליפות.

הסטיות במהירות תנועתו יחסית אלינו היו זעירות, בסדרי גודל של מטרים בשנייה. היה ברור שסטיות אלו נגרמות מהשפעה של גוף כלשהו שסובב סביב הכוכב וגורם לו לסוב סביב מרכז כובד משותף. ואולם, היה קשה למצוא מחזוריות קבועה בתנועתו של הכוכב. מדידת הסטיות נמשכה שנים מספר ורק באפריל 1999 התברר כי הסטייה נגרמת בגלל השפעתם של שלושה כוכבי לכת שסובבים סביב הכוכב. ריבוי כוכבי הלכת היה הסיבה לכך שלא נמצאה מחזוריות קבועה בתנועת הכוכב סביב מרכז כובד והיה צורך לבנות מודל של ארבעה גופים, בהם הכוכב, שנעים סביב מרכז כובד משותף. המסות של שלושת הגופים הם 0.71, 2.11 ו-4.61 מסות כוכב הלכת צדק (מסת צדק שקולה ל-318 מסות כדור הארץ. שלושת כוכבי הלכת סובבים במרחקים של 0.059, 0.83 ו-2.5 יחידות אסטרונומיות מהכוכב ובזמני מחזור של 4.617, 241.2 ו-1,266.6 ימים, בהתאמה. מסלוליהם של שני כוכבי הלכת הקרובים כמעט מעגליים (אקסצנטריות של 0.034 ו-0.18) ואולם כוכב הלכת המרוחק נע במסלול מוארך מאוד ובאקסצנטריות 0.41. מרחק המערכת מהשמש 43.93 שנות אור.  

גרמי שמים מעניינים בתחומי הקבוצות קסיופיאה ואנדרומדה: 

כאמור, סמיכותן של שתי הקבוצות לשביל החלב שונה ולכן הן נבדלות זו מזו בגרמי השמים הבולטים בהן. נפתח בקבוצת אנדרומדה בה מצוי אחד מגרמי השמים המפורסמים ביותר, זו הגלקסיה הגדולה באנדרומדה. 

 הגלקסיה הגדולה באנדרומדה היא אחת הגלקסיות הבודדות שאפשר לצפות בהן בעין לא מזוינת, הודות לגודלה הזוויתי הענקי, '188. מלבדה, אפשר לראות בעין לא מזוינת את שני ענני מגלן, שהם לוויינים של שביל החלב (אינם נראים מישראל, אלא רק מחצי הכדור הדרומי) וכן את הגלקסיה הספיראלית M33 בקבוצת משולש, שהיא על סף גבול הראייה. M31 מצויה כמעלה אחת מערבית לכוכב n אנדרומדה, שמצוי בהמשך הקו הנמשך מ-b אנדרומדה לכיוון m אנדרומדה. מסייה תיאר אותה במילים: ערפילית יפהפייה, מעוצבת בצורת סיכה… מזכירה שני חרוטי פירמידה הצמודים בבסיס שגודלו '15. קודקודי הפירמידות מרוחקים זה מזה '40. בהערה על העותק של הקטלוג שנתן לפלמריון מסייה הוסיף: ניסיתי מספר טלסקופים, במיוחד גרגוריאן, שאורכו 3 מטרים וקוטרו 6 אינצ'ים. בהגדלה של x104 נראה מרכז הערפילית בבירור ללא כל כוכב במרכז. אורה נחלש בהדרגה כלפי חוץ עד שהוא נעלם.

הגלקסיה באנדרומדה מכונה M31 או NGC224. אף שהיא מקוטלגת כעצם ה-31 בקטלוג של מסייה, שהוכן ברובו במאה ה-17 וה-18, היא כבר היתה ידועה לקדמונים זמן רב לפני כן. אל-סופי תיאר את הגלקסיה כ"ענן הקטן" כבר בשנת 985 והיא צוינה במפות שמים הולנדיות במאה ה-15 לספירה. כמו כן נצפתה וקוטלגה בידי מריוס בשלהי שנת 1612 והיא נזכרה בכתביהם של האלי, של הווליוס ושל פלמסטיד במאה ה-17. כל הצופים תיארו אותה כענן קטן ערפילי שנראה צפונית לכוכב n אנדרומדה.

טבעה האמיתי של הערפילית המוזרה לא היה ידוע עד לתחילת המאה ה-20. אלאן, בספרו שמות כוכבים, מציין שטבעה האמיתי [של הערפילית] עדיין אינו ידוע בוודאות אף שצילומי שמים הוכיחו שמדובר בגוף עצום דמוי כוכב הלכת שבתאי בצורתו, ערפילית די דחוסה, מוקפת בסדרת טבעות שנראות לנו אליפטיות, אך קרוב לוודאי שרק בשל זווית הראייה שלהן ביחס אלינו, מסה של חומר ערפילי שבחלקו נדחס למצב מוצק – מערכת שמש חדשה וענקית במצב של התהוות [ההדגשה של המחבר]... קוטרה מוערך ב30- אלף יחידות אסטרונומיות. מילים אלו נכתבו בשנת 1899, כאשר גבולות הגלקסיה של שביל החלב, שמערכת השמש בתוכה, נתפסו כגבולות היקום הידוע.

אירוני למדי שרק שנים ספורות לאחר כתיבת השורות האלו, בשנת 1918, קבע קרטיס, על סמך תצפית בכוכב נובה שהתגלה בערפילית של אנדרומדה, שמדובר בעצם שמצוי מחוץ לגלקסיה שלנו. בשנת 1923 העריך האבל, על סמך תצפיות בכוכבים משתנים מסוג קפאידים (ראו d קפאוס), את מרחקה של הגלקסיה מהשמש בכ-900,000 שנות אור, ופרץ בהרף עין את גבולות היקום שהיו מקובלים על הכל עד סוף המאה ה-19. בשנים הללו גם התחוור טבעה האמיתי של ה"ערפילית ללא הכוכבים", כפי שכינה מסייה את מרבית הערפיליות שקטלג. כיום מוערך מרחקה של הגלקסיה באנדרומדה בכ-2.55 מיליון שנות אור.

הגלקסיה של אנדרומדה, יחד עם שביל החלב, היא מרכזו של צביר הגלקסיות המקומי, שמונה כמה עשרות גלקסיות. הגלקסיה של אנדרומדה היא הגדולה שבצביר הזה. היא מונה כ-10¹² כוכבים ומסתה הכוללת נמדדת בכ-7x10¹¹ מסות שמש. סך כל עוצמת אורו של הגוף העצום הזה הוא כ-3x10¹⁰ שמשות. קוטרה הנראה של הגלקסיה באנדרומדה מוערך בכ-125,000 שנות אור, (לשם השוואה, קוטר שביל החלב עומד על כ-97,000 שנות אור) ומישורה נטוי בזווית °78.1 יחסית למישור הראייה. (ערכי הקוטר והמסה שמרניים ואינם כוללים את ההערכות למסה החסרה. המסה של הגלקסיה הכוללת חומר אפל שאינו מתגלה בתצפיות אופטיות ואחרות, עשויה להגיע ל-1.2x10¹² מסות שמש וקוטרה לכ-225 מיליון שנות אור). M31 מתקרבת לשמש במהירות 300 ק"מ לשנייה. 

לגלקסיה באנדרומדה 2 לוויניות קרובות: 

הבהירה שבהן היא הגלקסיה האליפטית (M32) NGC 221. בגלקסיה צפה לראשונה ג'נטיל בשנת 1749 והיא התווספה לקטלוג של מסייה רק בשנת 1757, כשהוא מתאר: ערפילית קטנה ועגולה ללא כוכבים, חיוורת בהרבה מ-M31. M32 היא גלקסיה בהירה מאוד, ונראית בכל טלסקופ, גם הקטן ביותר, ככתם ערפילי עגלגל שמצוי כחצי מעלה מדרום למרכזה של 31M. מרחקה מהשמש 2.4 מיליון שנות אור וקוטרה כ-5.5 אלפי שנות אור בלבד.   

המלווה השנייה בבהירותה של הגלקסיה הענקית באנדרומדה קרויה M110. אף היא גלקסיה אליפטית, אם כי מוארכת הרבה יותר מקודמתה. גלקסיה זו נצפתה בידי מסייה בשנת 1773, אך משום מה לא נכללה בקטלוגים המקוריים שלו. היא התווספה לקטלוג שלו רק בשנת 1967 על ידי ק' גלין ג'ונס והיא חותמת, למעשה, את הקטלוג של מסייה. היא נראית חיוורת יותר מM32- בגלל גודלה הזוויתי הגדול יותר, ואף על פי כן אפשר לראותה בכל טלסקופ. מרחקה מהשמש 2.4 מיליון שנות אור וקוטרה כ-11,000 אלף שנות אור. היא מצויה כ-'35 מצפון לגרעין של M31.   

בקבוצת קסיופיאה גרמי השמים הבולטים הם צבירי כוכבים וערפיליות, להלן החשובים שבהם: 

M52 – צביר כוכבים פתוח יפהפה שגילה התוכן הצרפתי שארל מסייה ב-7 בספטמבר 1774 כאשר צפה בשביט שחלף מדרום ל-d קסיופאה. מסייה תאר את הצביר כצביר של כוכבים קטנים מאוד מעורבים בערפילית, שאפשר לראותם רק בעזרת טלסקופ אכרומטי. הצביר מצוי בהמשך הקו הנמתח מ-a קסיופיאה לכיוון b קסיופיאה, כאשר יש להמשיך את הקו הדמיוני °6. הצביר עשיר ביותר ונמנה עם הצפופים שבצבירים. במרכזו הצפיפות היא בסדר גודל של 3 כוכבים לשנת אור מעוקבת. גילו של הצביר, שהוא צעיר מאוד יחסית, 35 מיליון שנה בלבד. מרחק הצביר מהשמש 5,200 שנות אור, קוטרו האמיתי 19 שנות אור בלבד. סמוך מאוד לצביר, כמעלת קשת מדרום-מערב, מצויה הערפילית המאירה הבהירה שקרויה ערפילית הבועה.

M103 -  צביר כוכבים פתוח קטן שקל מאוד למוצאו: יש לנוע מעלה אחת צפונית מזרחית מ-d קסיופיאה. M103, הסוגר את הרשימה המקורית של הקטלוג של שארל מסייה, התגלה בידי ידידו משאן בשנת 1781 (אף על פי שהרשימה מונה 110 עצמים, את שבעת העצמים האחרונים הוסיפו לרשימה מאוחר יותר).  גילו של הצביר 22 מיליון שנה בלבד, קוטרו 15 שנות אור ומרחקו מהשמש 8,400 שנות אור.

NGC7789 - צביר זה הוא הצביר המרשים ביותר בקבוצת קסיופיאה ואחד מצבירי הכוכבים הפתוחים, העשירים והיפים ביותר בשמים. הצביר מצוי בין הכוכבים r קסיופיאה ל-s קסיופיאה, מדרום ל-b קסיופיאה. בשל מספרם העצום של הכוכבים בצביר הוא ייראה ככתם ערפילי בהיר במשקפת שדה גדולה ובטלסקופ חובבים שקוטרו קטן מ-80 מ"מ. הוא מונה כאלף (!)בשדה שקוטרו הזוויתי כמחצית מהקוטר הזוויתי של הירח המלא. בשל בהירותם הנמוכה של כוכביו, NGC7789 נראה כאוסף עצום של כוכבים על רקע שביל החלב, והדרך הטובה ביותר לצפות בו היא בטלסקופ גדול ובהגדלה המינימלית האפשרית. מרחק הצביר היפה הזה מהשמש 6,200 שנות אור וקוטרו 29 שנות אור. בניגוד לצבירים שהוזכרו לעיל, זהו צביר זקן מאוד וגילו נאמד ב-1.6 מיליארד שנים. 

בקבוצת קסיופיאה מצויות שתיים מהשאריות החשובות ביותר של התפוצצויות סופר נובה: 

הכוכב של טיכו - בשם זה קרויה הסופרנובה של שנת 1572, אחת מארבע הסופרנובות שנראו באלף השנים האחרונות בגלקסיה שלנו. אף שהיא נושאת את שמו של האסטרונום הדני טיכו ברהה, שולֶר גילה אותה ב-6 בנובמבר 1572 וצפו בה אסטרונומים נוספים בטרם הבחין בה טיכו ברהה ב-11 בנובמבר, כ-°5 מצפון-מערב ל-g קסיופאה. אבל טיכו היה היחיד שהבחין שהתופעה מיוחדת. הוא תיאר את הכוכב החדש ככוכב בהיר יותר מכוכב הלכת נוגה וכפי שהעיד: הייתי כה נפעם מהמחזה ואיני בוש להודות שפקפקתי בכשירות עיני... נס אמיתי, כזה שטרם נראה בעבר לפני זמננו, בכל דור מתחילת הבריאה. האסטרונום הדגול, שלמפותיו המדויקות יש ערך רב עד ימינו, תיאר את מיקום הכוכב בדייקנות וסיפק תצפיות מדויקות באשר לבהירות הכוכב במשך 18 חודשים, עד שדעך מעבר לגבול הראייה. תצפיות אלו סיפקו מידע חשוב באשר להתנהגותו של הכוכב. בהירותו במקסימום האפילה על בהירותו של כוכב הלכת נוגה והוא דעך רק מקץ 16 חודשים, ובזמן השיא של התבהרותו הוא נראה אף במשך היום.

      תצפיות שנעשו על האזור שבו התגלתה הסופרנובה לא גילו שום כוכב ולו אף חיוור ביותר. הסופרנובה של טיכו לא השאירה אחריה שום שריד, בניגוד לסופרנובה שנצפתה על ידי הסינים בשנת 1054, שהותירה אחריה ערפילית בהירה וכוכב נויטרונים (ראו M1, ערפילית הסרטן, בקבוצת שור). ההנחה היא שהסופרנובה של טיכו, כמו גם הסופרנובה של קפלר בקבוצת נושא נחש, לא הותירו אחרי ההתפוצצות כל מקור אור בדמות כוכב נויטרונים שיאיר את השרידים המתפשטים ממרכז ההתפוצצות והלאה, כפי שקיים בערפילית הסרטן בקבוצת שור.

      בעשרות השנים האחרונות נצפו באזור הסופרנובה של טיכו שרידים חיוורים למדי של גז שמתפשט במהירות של כמה אלפי קילומטרים לשנייה. תצפיות באורכי גל של קרינת X גילו עקבות של צורן וגופרית, בלא עקבות של חמצן או ברזל. השרידים של הסופרנובה, שנמנית עם הסופרנובות הצעירות שבשביל החלב, עדיין אפלים ויחלפו מאות או אלפי שנים עד שהמפגש בין חזית החומר שנזרק בהתפוצצות לחומר הבין-כוכבי יחמם את השרידים כך שהם ייראו היטב גם בתחום האופטי. 

      קרוב לוודאי שהסופרנובה של טיכו היא סופרנובה מטיפוס I. אלו סופרנובות שמשויכות בדרך כלל למערכות זוגיות, בהן אחד הכוכבים הוא ננס לבן, בניגוד לסופרנובה מטיפוס II שמתרחשת עקב קריסת לבת הברזל של כוכב מסיבי.  

קסיופיאה A - מקור הרדיו החזק ביותר בקבוצת קסיופיאה ואחד החזקים בשמים כולם, מצוי כ- °6.5 ממערב לכוכב b קסיופיאה. מקור רדיו זה התגלה בשנת 1944 ובדיקות אופטיות שנערכו בטלסקופ הגדול ביותר דאז, בן 200 אינץ' בהר פאלומר, גילו שרידי ערפיליות שנעות כולן ממרכז האזור שבו התגלה קסיופיאה A.

      כמות הגז והאבק בקו הראייה כה גדולה, שעצם שמצוי במרחק כמו זה של הסופרנובה מועם עד כדי אחוזים בודדים מעצמת אורו בגלל בליעת האור על ידי האבק הבין-כוכבי. מכאן שהסופרנובה היתה נראית, במקרה הטובבבהירות שהיא על סף היכולת של העין האנושית, ומכאן שגם אם נִצפָה כוכב כזה, הוא לא עורר עניין כשתי הסופרנובות של 1572 ו-1604, כמה דורות קודם לכן (על סופרנובות מטיפוס I ראו לעיל).

 האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים)